ראשי>המגאזין>הפולנים מתנערים מהרוע, הציונות שוכחת את הטוב
המגאזין מורשת

הפולנים מתנערים מהרוע, הציונות שוכחת את הטוב

אני משתדל להימנע מביקורים במוזיאוני שואה, בטח בחו”ל. יש לכך שלוש סיבות. הראשונה, אני דור שלישי, וקראתי לא מעט ספרים בעבר, אז אני לא מרגיש צורך לבקר במוזיאונים כדי להעשיר את ידיעותי בנושא. הסיבה השנייה היא שבאופן כללי אני נוטה להזדהות יתר עם סבל של אחרים, וביקורים כאלה מותירים אותי מפורק נפשית. והסיבה השלישית היא רתיעתי מהניסיונות “לשחזר” או “לחוות” את הסבל היהודי – ניסיונות שנראים לי בדרך כלל כזילות של זכר השואה, על סף הכחשתה

אסף רונאל

בביקור היחיד שלי עד כה בוורשה, בת זוגי ואני נכנסנו ל־POLIN, המוזיאון לתולדות יהדות פולין. חלקה הראשון של התערוכה הקבועה עוסק באלף שנות ההיסטוריה של היהודים בפולין — עד השואה. אפשר כמובן לעבור את החלק הזה ולהתמקד באופן שבו התערוכה מציגה בפירוט את השגשוג של יהודי פולין, שנקטע אחת בכמה זמן בצו נגדם, או ברדיפה או באסון אחר, המוצגים בתמציתיות רבה. אבל אפשר גם להתפעל מההיסטוריה המרתקת של אחת הקהילות היהודיות הגדולות אי פעם, ומהתצוגה האינטראקטיבית שמאפשרת לך לעמוד בתוך שחזור של בית כנסת עתיק או ללוות סוחר יהודי בנדודיו.

אז, עם המאה ה–20 ועלייתה של האנטישמיות המודרנית בפולין, הפעלולים של התערוכה נמוגים והעשורים שלפני המלחמה מוצגים באופן קודר וכבד ראש יותר. ולמרות זאת, המשך הצעידה אל תוככי תערוכת השואה היה בשבילי כמו אגרוף בבטן, דווקא בגלל האופן המאופק שבו מוצגת ההיסטוריה של השמדת היהודים: תמונות מקוריות בשחור לבן, וקטעי טקסט שנכתבו על ידי בני התקופה. החלק האחרון של התערוכה, זה של ההיסטוריה היהודית בפולין אחרי המלחמה, נמחק כמעט לגמרי מזיכרוני למול העוצמה של חוויית הביקור בחלק שקדם לו.

אחרי היציאה ישבנו כמה דקות על המדרכה כדי לעכל את כל מה שלמדנו וחווינו במוזיאון, שבנייתו החלה ב–2005 תחת חסותו של הנשיא אז, אלכסנדר קוושנייבסקי, שארבע שנים קודם לכן היה לנשיא פולין הראשון שהתנצל על מעורבות הפולנים בשואה. אמנם אפשר למתוח ביקורת על המקום השולי שממלאת השתתפות הפולנים בהרג היהודים במוזיאון, עם קיר המציג את הטבח בידוובנה ב–1941 וקיר אחר על הפוגרום שעשו תושבי קיילצה בשכניהם היהודים בתום המלחמה. אבל אי אפשר שלא להתפעל מהניסיון הפולני להתמודד עם ההיסטוריה של היחסים בין יהודי פולין לשכניהם הנוצרים. ניסיון זה נראה חשוב עוד יותר לנוכח מאמצי הממשלה הנוכחית להשתיק את השיח על הפרקים האפלים בהיסטוריה זו.

רבים ובקיאים ממני הסבירו מה פסול בניסיון הפולני למחוק חלקים מהעבר. אולם בימים אלה, כשאני נזכר בביקור במוזיאון שנבנה בתקופה שבה ממשלת פולין היתה נכונה להתמודד עם עברה, אני חושב גם על חלקה הראשון של התערוכה, ועל תמונת המראה שלו: ההיסטוריה היהודית, בפולין או בכלל, שעליה גדלתי פה, בישראל. ההיסטוריה הפולנית הרשמית היום מבקשת להתנער מצדדיה הרעים. ההיסטוריה הציונית מאז ומתמיד העדיפה לשכוח את הפרקים הטובים בעבר היהודי ומציגה את תולדות עם ישראל מאז חורבן בית שני כרצף של פוגרומים ורדיפות — ושל יחידי סגולה הזוכים להצלחה נדירה — שנקטע רק עם בואם של הציונים והקמתה של מדינת ישראל.

תגובות קוראים

תגובות

מצאנו ברשת
הודעות לתקשורת / תכנים שתורגמו משפות אחרות / הודעות יח"צ / מידע שמצאנו ברשת ואשר אנו סבורים שיש בו כדי לעניין את קוראי 'ישראלים'. לתשומת לבך, התוכן המובא במסגרת זו לא נבדק על ידנו והובא לפרסום As Is מקור התוכן (אם הובא מאתר אחר ברשת) מופיע בתחתית הפוסט. אם הנך בעל הזכויות על תוכן זה ומעוניין להורות לנו להסירו - אנא פנה אל מערכת האתר ואנו מתחייבים להסיר את הפוסט מהר ככל האפשר.